דמייני שהסיפורים שאת מסתובבת איתם בראש או בלב, קמים לתחיה על הבמה – למול עיניך…
מה היו הדמויות אומרות לך, שעדיין לא אמרו?
מה עוד את יכולה לגלות מתוך המחזה סוריאליסטית של הסיפור, שעדיין לא גילית?
ומה היה קורה אם החפצים הבולטים בסיפור שלך היו קמים גם הם לתחיה, ומצטרפים לדמויות המשחקות?
זה מה שקורה בתיאטרון פלייבק.
קבוצת השחקנים לוקחת דמויות, קולות, אלמנטים וחפצים מתוך סיפורים של הקהל, וממחיזה אותם באילתור חי על הבמה.
בפעילויות תיאטרון הפלייבק שאני עושה,
אני מגיעה לבית של אחת המשתתפות – אצלה מתקיים המפגש או האירוע.
כל המשתתפות הן הקהל, וכולן שחקניות!
מי שרוצה לראות למול עיניה את הסיפור שלה – וזה יכול להיות כל סיפור: משעשע, מביך, מרגש, או קורע מצחוק – מספרת את הסיפור מנקודת המבט שלה, לשאר הקבוצה.
ושם קורה הקסם!
כל אחת מהשחקניות (הקבוצה כולה, או כמה מתנדבות "אמיצות") בוחרת דמות, חפץ או אפילו רעיון מהסיפור
ומשחקת את הבחירה שלה.
ומה שקורה אחר כך…
זה תלוי רק בכן – אם זה יהיה מצחיק, או מעורר השראה, מרגש או מפיל אסימונים.
אני לא יודע איך זה קורה באמת,
אבל התובנות המרגשות שראיתי במפגשי תיאטרון פלייבק נראות כמו קריאת מחשבות.
המספרת לא הצליחה להבין איך ה"שחקניות" ידעו בכלל את מה שהן אמרו בתוך הדמות.
או איך הן ידעו להגיד בדיוק את מה שהיא היתה צריכה לשמוע…
אף אחד לא יודע, אבל זה פשוט קורה.
אם יש אירוע עם 10-20 משתתפות שמתקרב,
יום הולדת מיוחד,
חוג בית, או מפגש חברות
או אפילו מסיבת פרישה,
ואתן רוצות להכניס קצת פילפל – אבל מרגש ומצחיק,
דברו איתי – אני אשמח להגיע ולחלוק איתכן את המתנה הזאת שהיא תיאטרון פלייבק. (בהתאם לחוקים כמובן)
היי, נעים מאוד. אני הילה מראש העין – אשת תיאטרון ובימוי.
אחרי שסיימתי לימודי הוראת תיאטרון במכללת אורנים,החלטתי שבנוסף לקבוצות התיאטרון שאני מלמדת ומנחה
בבתי ספר, בחוגים ובפעילויות למבוגרים דרך מרכזים קהילתיים,
אני רוצה להביא את חוויות התיאטרון גם לנשים שרוצות להנות ממשחק כיפי – בלי ללמוד תיאטרון, ובלי להצטרף לקבוצה קבועה.
